בקרת השקיה בתמרים באמצעות טנסיומטרים

התמר (Phoenix dactylifera) הוא צמח עתיק יומין וגדל באופן מסורתי בארץ ישראל. אנו מוצאים אזכורים רבים לתמר במקורות כסמל לעץ מרשים ופורה, וכאחד משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל¹. אזור הגידול המיטבי של תמרים לקבלת יבולים מסחריים איכותיים הוא באזורים מדבריים צחיחים, שמבטיחים יבוש טבעי של הפרי. מבחינה ביולוגית ניתן לגדל תמרים בכל אזורי הארץ האחרים, אך פריים נוטה להחמיץ ולא מצליח לעבור את כל שלבי ההבשלה הרצויים לקבלת פרי מסחרי יבש.
למרות שהתמר גדל באופן מסורתי באזורים צחיחים, זהו צמח שצורך כמות גדולה של מים וגודל תמיד ליד מקורות מים טבעיים – בנאות מדבר ובאזורים של מי תהום גבוהים². גם בימינו בגידול המסחרי התמר צורך הרבה מים, בכמות שנעה בין 1,200-1,500 קוב לדונם לעונת גידול, כתלות באזורי הגידול ובנתונים המטאורולוגיים של כל שנה. בממשק ההשקיה המקובל משקים לפי נתוני התאדות גיגית או התאדות מחושבת, על פי מקדמי גידול שמשתנים לפי השלבים הפנולוגיים השונים.

בתמונה ניתן לראות מערכת המוצבת בחלקת תמרים צעירה (5 שנים), בה המגדל מעוניין לשמור על מתח מים רפה על מנת שלא ליצור עקה. רב הזמן המתחים בטנסיומטרים מתחת לערך קיבול שדה (70 מיליבר), תנאי אוורור לקויים. ניתן לראות את הסנכרון בין שלשת העומקים, שמעיד על כך שכל החתך של מערכת השורשים פעיל בצורה טובה.

בתמונה ניתן לראות מערכת המוצבת בחלקת תמרים בוגרת (25 שנים), בה המגדל מעוניין לשמור על תנאי אוורור מרביים, במתח סף להשקיה 220 מיליבר לא בתנאי עקה. רב הזמן המתחים בטנסיומטרים מעל לערך קיבול שדה (70 מיליבר), תנאי אוורור טובים. ניתן לראות את הסנכרון בין שלשת העומקים, שמעיד על כך שכל החתך של מערכת השורשים פעיל בצורה טובה, תקלת השקיה מגיבה מידית בעליה במתחים מעבר למתח הסף.

קשה להפריז בחשיבות ההיעזרות במערכת הטנסיומטרים, ובמיוחד בתקופות בהן לכאורה אין צורך להשקות. למי שירצה בכך, נשמח להעביר רשימת ממליצים משתמשי מערכת טנסיומטרים לצורך התרשמות וקבלת חוות דעת לגבי השימוש השוטף במערכת והיעילות בהתקנת מערכות כאלו במטע ובשדות.

1. 'ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש' (דברים,ח',ח') מקובל שדבש הוא דבש תמרים.
2. ברנשטיין צבי, 'התמר', (2004) המועצה לייצור ושיווק פירות.