היקף השימוש במים מותפלים להשקיה בחקלאות הולך ומתרחב גם באזורם מרוחקים ממתקני ההתפלה ולמגוון רחב של גידולים. יש מעט אזורים בהם המים המותפלים מעורבבים במקורות מים באזור, במיהול קבוע וביחס נמוך שאינו גורם משמעותי לשינוי איכות המים הדורש התייחסות. ברב האזורים יחס המיהול משתנה באופן משמעותי בין תקופות שונות המהלך העונה ואפילו במהלך היום. בתנאי איכות מים משתנים, ממים מותפלים טהורים ועד לאיכות מים מקומיים, מחייבת התייחסות לממשק הדישון, כאשר סוג תמיסות הדשן יקבע על פי הקרקע, גידול ומערכות השקיה.
בגידולי מטע שימוש מתמשך במים מותפלים עשוי לגרום למחסורי סידן ומגניון במטעים על קרקעות חוליות תוך עונת גידול, ככל שהקרקעות כבדות יותר (יותר חרסיתיות) סימני המחסור יתגלו בטווח ארוך יותר של שנים. לכאורה בקרקעות בקרקעות בינוניות-כבדות אין חשש לנזק, אך בהשקיה רציפה במים מותפלים במשך שנים כשיתגלה המחסור מידת יכולת התיקון מוגבלת. בקרקעות כבדות השלמת המחסור בדשן יכולה להמשך מספר שנים, לפיכך מומלץ כבר מתחילת ההשקיה במים מותפלים לבצע דישונים מוקדמים של סידן ומגניון לפחות בכמות המורחקת מהחלקה עם הפרי והגזם.
ממשק דישון בשימוש במים מותפלים במטעים
במשתלות מטעים בגידול על חול ומצעים מנותקים, השימוש במים מותפלים מחייב בקרה רציפה לאיכות המים וניהול ממשק דישון קפדני בהתאם לאיכות המים המשתנה, בתנאים אלה מהירות התגובה קריטית להצלחת הגידול. המלצות לדישון במצעים מנותקים בשילוב תמיסת “ימית בופר” המכילה סידן ומגניון.
ניתן לעיין בניוזלטר שפורסם ביוני 2017 “ממשק דישון במים מותפלים בבתי צמיחה”
מאפיין את המים המותפלים מליחות נמוכה, EC כ-0.3 ד”ס\מ’, pH גבוה כ- 8-8.5, עם כושר בופר נמוך כ- 50 ח”מ ביקרבונט, ריכוז נמוך של סידן כ-35 ח”מ וכן כלוריד כ- 20 ח”מ, בורון כ- 0.3 ח”מ. נובע מכך שיש להשלים בדישון מגנזיום וסידן (בדרום גם סולפאט) בנוסף לדישון המקובל, תוך הקפדה להימנע מירידת pH דרסטית בגלל כושר התרסה נמוך.
שימוש במים המותפלים למילוי מרססי נוף מחייב הקפדה שתוספת למרסס של חומרי ההדברה או ההזנה, לא יגרמו לירידה דרסטית ב-pH, לרמות אשר עשויות לגרום לנזק לעלווה במהלך הריסוס.
מטעים בקרקעות כבדות/בנוניות גירניות
החשש למחסורי סידן, מגניון וסולפאט זניח. סוגי הדשן המקובלים: תמיסות דשן טוב, ודשן עילית.
בגידולים שדושנו בדשני עילית דל כלור או טוב דל כלור ניתן לעבור לתמיסות הרגילות ללא חשש לנזקי כלורידים.
מבני צמיחה עם קרקעות כבדות/בנוניות שאינן גירניות, קרקעות קלות
קיים חשש למחסורי סידן, מגניון וסולפאט. נדרש להשתמש בשני מיכלים נפרדים:
מיכל 1: תמיסות דשן עילית גפרתי+ 2.5% מגניון (יחסי N-P-K בהתאם לנדרש).
מיכל 2: תמיסות דשן סידן חנקתי (8-0-0-9.8), על כל ליטר תמיסת דשן מוספת לקוב מים ניתן להעריך את כמות הסידן הצרוף כ-135 גרם וכ-110 גרם חנקן חנקתי צרוף בליטר.
בהתאם לכמות המוספת יש לגרוע את כמות החנקן המוספת בעלית הגפרתית.
בגידולים שדושנו בדשני עילית דל כלור או טוב דל כלור ניתן לעבור לתמיסת עלית גפרתית ללא חשש לנזקי כלורידים.
מטעים בקרקע חול
במצב בו מיהול מי ההתפלה קבוע, קימים מחסורי סידן, מגניון וסולפאט קבועים, ביחס קבוע.
להשתמש בשני מיכלים נפרדים:
מיכל 1: תמיסות דשן עילית גפרתי דלת כלור + 2.5% מגניון + מיקרו (יחסי N-P-K בהתאם לנדרש).
ריכוז הכלוריד אינו עולה על 36 גרם בליטר, גם בהדשייה של 3 ליטר לקוב ריכוז הכלוריד כ- 100 ח”מ, רמה שאינה מזיקה. אין צורך בשימוש דשני שפיר נטולי כלור.
מיכל 2: תמיסות דשן סידן חנקתי (8-0-0-9.8).
הכמות המומלצת להדשיה לפחות 0.8 ליטר לקוב מי השקיה, בהתאם לכמות המוספת יש לגרוע את כמות החנקן המוספת בעילית הגפרתית.
צוות האגרונומים המקצועי של דשן גת מיומן לתת פיתרונות למים המותפלים. לכל מצב ניתן למצוא פיתרון בהתאם לתנאי ראש מערכת החלקה ודרישות הגידול.
ירון יוטל
אגרונום ראשי
054-4361155
yaron@deshengat.co.il