רמת היבול בחיטה נקבעת מכמות הגרגרים וממשקלם.
לתנאים האקלימיים ישנה השפעה גדולה על התמיינות החיטה, אך גם כמות נאותה של חנקן בצמח בשלבי הגידול בין עלה שלישי לשישי משפיעה על היבול.
בדיקת חנקן בצמח בשלב עלה שלישי תאפשר להעריך האם יש צורך בדישון חנקני, כפי שתיארנו במאמר בנושא שפורסם בניוזלטר ינואר 2017.
מקובל כיום לדשן באוריאה מוצקה בדישון הראש החנקני, אך זהו מהלך בזבזני יחסית .
האוריאה מפוזרת על פני כל השטח, להצנעת החנקן נדרש גשם, אם הגשם מתעכב, או יורדת כמות קטנה מדי האוריאה עוברת תהליך של פרוק לגז כאמוניה (NH3) המתנדפת לאטמוספירה. אם יורד הרבה גשם לפני הפיכת האוריאה לאמון החנקן יישטף לעומק הקרקע אל מתחת לאזור בית השורשים.
ריסוס תמיסת אוריאה על החיטה מאפשר לחלק מהחנקן להיקלט ע"י העלים, וחלק מהחנקן נספג בקרקע.
בניסיון ריסוס תמיסת אוריאה על תירס בעציצים נמדדה קליטה של 50% מהחנקן תוך שש שעות ממתן הריסוס.
בניסיונות שדה, רוסס תירס בתמיסת אוריאה בחנקן מסומן N15. תוצאות הניסוי הראו שעלי התירס היו האיבר שקלט את אחוז החנקן הגבוה. חלק מהחנקן הגיע לקרקע.
ניסיונות דומים נעשו באוסטרליה על חיטה, והראו שהעלים סופגים את מירב החנקן המרוסס.