גידול הורדים בארץ בעבר היה מרכזי בענף הפרחים והיווה בסיס נרחב למחקר בנושא ההזנה. בעולם, גידול הורדים בגני הנוי הוא הנפוץ ביותר והוא נתמך בהמלצות להזנה בהיקף נרחב. פרחי הורד המופיעים כפרח בודד או תפרחת נמכרים עם הגבעול והעלים כמוצר למכירה. איכותו נמדדת בגודל פרח\תפרחת ובאחידות הצבע בהתאם לזן. גם לאורך הגבעול וזקיפותו יש משמעות לאיכות. מקובל לשווק את הפרח עם העלים. יופיו נמדד בעלים מושלמים בגודלם ובצבעם הירוק, עלים עם צבע ירוק בהיר או צהובים (כלורוטים) פוסלים את הפרח למכירה. מגדל הורדים נדרש לשמור על העלים בריאים ומושלמים, ללא פגעים ממזיקים וללא כלורוזות. צמח הוורד מוכר כרגיש לממשק ההשקיה והדישון ,עם נטייה לפתח כלורוזות בהשוואה לסוגי פרחים אחרים.
הברזל הינו יסוד חיוני, והוא משתתף בהרבה תהליכים חשובים לפעילות הצמח, כמו אינזימים. כחלק מהכלורופיל בתהליך ההטמעה ובתהליך קיבוע החנקן לתרכובות חלבוניות, הברזל נדרש לתהליכי ההתפתחות ויצירת תרכובות.

הכלורוזה גורמת למחסור בברזל והיא ניתנת לזיהוי בעלים צעירים, ועלים חדשים. האזור בין העורקים בעלה מתחיל להחוויר ולהצהיב, ובמחסורים קיצוניים להלבין עד להתייבשות. בדרך כלל אין תופעה של עיוות העלים, רק בשלבים קיצוניים, בהם גם נפגעת התפתחות הצמח. לעיתים מחסורי אבץ עשויים להיראות דומים למחסורי ברזל. ניתן לזהות בשלבי הכלורוזה הראשונים שכל העלה מתחיל להצהיב בין העורקים במחסורי ברזל, כאשר במחסורי אבץ שולי העלה אינם מצהיבים.
תופעת הכלורוזה יכולה להיווצר ממספר רב של גורמים. התופעה הנפוצה ביותר נובעת ממחסורי ברזל הנובעים ממספר אפשרויות לזמינותו הנמוכה לצמח, כגון:
השקיה בעודף – השקיה בעודף מים, בעיות ניקוז בחתך ומי תהום גבוהים, כל אלה גורמים לפעילות בית שורשים לקויה וזמינות ברזל נמוכה. ניתן להימנע מבעיות כלורוזה ע"י ממשק השקיה מבוקר ללא עודפי מים ותנאי אוורור נאותים בחתך הקרקע. (רצוי וניתן להעזר בטנסיומטרים למדידת לחות הקרקע באופן רציף).
רמות זרחן, אבץ ומנגן בעודף בתמיסת הקרקע – דישון מופרז בזרחן עשוי לגרום לירידה בזמינות הברזל לצמח, ויש להימנע מערכים גבוהים מ- 70 ח"מ P בקרקע. במצעים מנותקים ובמיוחד במי מחזור יש להימנע מעודפי אבץ ומנגן המקטינים את זמינות הברזל לצמח. במקרה והערכים גבוהים נידרש לתגבר את הדישון בברזל.
גיר בקרקע – גידול ורדים בקרקע גירית, גורם לזמינות ברזל נמוכה בגללpH גבוה. בדרך כלל משתדלים להימנע מגידול בקרקע גירית במיוחד עם ריכוז גיר פעיל גבוה (מעל 10%), אין סיכוי להוריד את ה- pH בעזרת טיפולים כימיים. במקומות בהם התנאים האגרו אקלימיים מיטביים לגידול ורדים אבל הקרקע גירית, מומלץ לעבור לגדל במצעים מנותקים. במידה והגידול בקרקע גירית, נדרש לדשן אחת לשבועיים ב "תמיסת פרוגת" כ- 5 ליטר\דונם, לעונת גידול כ- 100-120 ליטר \ד', יש לבחון כדאיות הגידול בתנאים אלה.
pH גבוה – רמת ההגבה המיטבית לזמינות ברזל בתחום 5.5-6.5, ערכים בקרקעות ארצנו pH 7.5 ומעלה, ובמי ההשקיה 7.0 ומעלה. הורדת ה- pH אפשרית רק בקרקעות קלות או במצעים מנותקים, בקרקעות הכבדות יש לדשן בתמיסת פרוגת, כפי שמומלץ בקרקע גירית.
בקרקעות חוליות מומלץ לדשן בתמיסות מורכבות עתירות באמון, "שפיר גופרתי", "שפיר אדום", "דשני טוב מופחת כלור" בתוספת פרוגת. במידה ומתגלים סימני כלורוזה ראשוניים יש להזריק "תמיסת פרוגת" כ- 5 ליטר\דונם, במצעים מנותקים ניתן לנקוט בשני דרכים למניעת כלורזה:
1 – הורדת pH ל- 6- 6.5 במי ההשקיה, מומלץ בעזרת חומצה גפרתית, מאפשר דישון בדשני שפיר בתוספת מיקרו גת בריכוז 3%- 6% (300-600 ח"מ ברזל צרוף), תמיסות גולן, עילית מופחת כלור בתוספת מיקרוגת.
2 – להשקות ללא הורדת pH מי ההשקיה. בתנאים אלה יש להשתמש בהדשייה בתמיסות דשני שפיר עם תוספת מיקרו מטעים + פרוגת שווה ערך לתוספת מיקרוגת 3%- 6% בהתאמה. או תמיסות גולן ועילית מופחת כלור עם תוספת מיקרו מטעים + פרוגת בהתאמה.

לבחירת חלופת דישון ברזל היעילה ביותר בגידול הורדים, ניתן להתייעץ עם צוות האגרונומים בדשן גת.

ירון יוטל, אגרונום ראשי
נייד: 054-4361155
yaron@deshengat.co.il