מבין גידולי המטע בארץ, הזית משתרע על פני השטח הרב ביותר (210,000 דונם, נכון לשנת 2009) כאשר 90% משטח זה משמש לגידול זיתים לשמן. הזית הוא גידול חסכני במים (מקדם התאדות של 0.3 – 0.4) המותאם היטב לתנאי האקלים של הארץ והינו בעל עמידות לתנאי יובש ובמידת מה למליחות. לכן, רוב מטעי הזיתים לשמן שניטעו בעבר גדלים בתנאי בעל (160,000 דונם) ומרוכזים בעיקר בקרקעות שוליות.

העלייה החדה בביקוש לשמן זית איכותי, יחד עם צמצום מכסות המים והמעבר לשימוש במים שוליים ומי קולחין, הפכו את מטעי הזיתים לשמן לגידול מוביל ואטרקטיבי. כתוצאה מכך, ניטעו בשנים האחרונות מטעי זיתים לשמן בהיקפים נרחבים (כ-3000 דונם בשנה). כרמי הזיתים החדשים מאופיינים בתנאי גידול שונים לחלוטין מאלו שאפיינו את המטע המסורתי: מרווחי נטיעה צפופים, זנים חדשים, מעוצבים למסיק מכאני, נטועים בקרקעות פוריות וכמובן עם מערכות השקיה ודישון מבוקר.

המעבר לגידול אינטנסיבי הביא להתאמה של העץ לתנאי הגידול החדשים ולעליה בקצב הצימוח וביבול השמן. לפיכך, דרישות ההזנה של מטע הגדל בתנאי שלחין שונות באופן מהותי מאלו של מטעי בעל.
תנאים אלו מאפשרים שימוש בדשן נוזלי במהלך ההשקייה (“הדשייה”), פתרון שביכולתו לספק למטע את יסודות ההזנה השונים בקצב המתאים לצריכת הגידול ביעילות מירבית. בעקבות ההתעוררות המבורכת של ענף הזיתים וכן בעקבות מחקרים חדשים שהתפרסמו לאחרונה, ראינו צורך לעדכן את הנחיות הדישון הניתנות למגדלים והן מפורטות במאמר זה.

יד מחזיקה זיתים

יסודות ההזנה בזית

ההזנה בזיתים מבוססת בעיקרה על שלושת יסודות המקרו: חנקן, זרחן ואשלגן כאשר לכל אחד מהם תפקיד מרכזי בצמח. בנוסף, הולכת ומתחזקת המגמה לכלול בתוכנית הדישון בזיתים גם יסודות מיקרו כגון ברזל ואבץ.

חנקן

נדרש עבור החלבונים, חומצות הגרעין ותרכובות נוספות בצמח ועל כן בעל תפקיד עיקרי בפוטוסינתזה ובמטבוליזם של צימוח. מחסורים בחנקן יכולים לגרום להאטה בצימוח הווגטטיבי, עלים חיוורים, פגיעה בחנטה ונשירת פרי. ריכוז החנקן בעלים משתנה לאורך העונה ומגיע למינימום באוגוסט (1). רמת החנקן מושפעת מעומס פרי ועיקר החנקן בנוף העץ מורחק ממנו (בשנת ON) עם המסיק (2). יעילות הקליטה של החנקן גבוהה בריכוזים נמוכים והיא יורדת בחדות בריכוזי חנקן גבוהים בקרקע. נמצא יתרון לדישון זיתים ממקור אמוניאקלי על פני מקור חנקתי (3). יחד עם זאת דישון עודף בחנקן יכול לגרום לעיכוב בחנטה ובהבשלת הפרי, בנוסף מצטברות עדויות לאחרונה על פגיעה באיכות השמן כתוצאה מדישון חנקני עודף (4).

זרחן

מרכיב מרכזי בתהליכי העברת אנרגיה בתא, חלק מחומצות הגרעין. הזרחן בעל תפקידים חשובים בתהליכי צימוח השורשים, הפריחה והחנטה. הסימפטומים של מחסורי זרחן הינם עלים קטנים וכהים שנושרים עם הזמן וכן עיכוב בצימוח הענפים. דישון זרחני בזיתים לא היה מקובל בארץ עד לאחרונה, זאת בגלל הדעה הרווחת כי העץ קולט זרחן בכמות הרצויה כתוצאה ממערכת שורשים ענפה, המאפיינת את עץ הזית. במחקר שנערך לאחרונה בגילת (5) נמצא כי תוספת זרחן בגידול זיתים על מצע פרלייט העלתה באופן מובהק את אחוז הפריחה והחנטה ועל כן את מספר הזיתים לעץ. הזרחן הינו בעל מוביליות נמוכה בקרקע וזמינותו יורדת מאוד בקרקעות גירניות עם pH גבוה. נמצא כי דישון בחנקן שמקורו מאמון או מאוריאה הגבירו מאוד את קליטת הזרחן (3).

אשלגן

מהווה את הקטיון הנמצא בריכוז הגבוה ביותר בתא הצמחי ולכן בעל תפקיד מרכזי במאזן האוסמוטי של הצמח. משפיע בין השאר על פתיחה וסגירה של פיוניות, העברה של יונים בצמח וכן בעל תפקיד במטבוליזם של סוכרים וחומצות אמינו. לאשלגן יש חשיבות רבה בתנאי עקה כגון קרה, יובש או המלחה. סימפטומים אפשריים של מחסורי אשלגן יכולים להיות הצהבה/האדמה של עלים וכן התייבשות של העלים בקצוות (נקרוזיס) עד כדי נשירה של עלים. במחקר שנערך בגילת לא נמצאה השפעה לריכוז האשלגן בתמיסת ההזנה על יבול העצים, אולם יחד עם זאת חשוב לזכור שבניסוי העצים גודלו בהשקיה אינטנסיבית במצע אנרטי, כאשר הספקת יסודות ההזנה רציפה בכל השקיה.
בדשון אשלגני בקרקעות בינוניות כבדות מרבית האשלגן נספח אל החרסיות בקרקע ורק ריכוז נמוך של אשלגן נותר בתמיסת הקרקע , זמין מידית לקליטה ע”י השורשים.

יסודות מיקרו

מטעי זיתים רבים נטועים בקרקעות שוליות עם תכולת גיר גבוהה שבהן pH הקרקע גבוה ועל כן זמינות יסודות כגון ברזל או אבץ נמוכה. כניסתם של זנים חדשים שאינם עמידים לתנאים אלו ועליית היבולים בגידול המושקה אף החמירו את הבעיה באזורים שונים. מחסורי ברזל יכולים להתבטא בכלורוזה של העלים הצעירים, התפתחות וגטטיבית איטית והצהבה של פרי עד נשירתו במקרים קיצוניים. מחסורי אבץ יכולים לגרום לנשירה של פרי לאחר ההפרייה והתארכות ענפים מועטת.

חשוב!

לא להמתין להופעת סימנים של מחסורי מיקרו, אלא לדשן בהם באופן סדיר מדי שנה.

מאזן יסודות ההזנה ביבול

הערכת כמות יסודות ההזנה המצויים ביבול הנקטף, יכולה לתת למגדל אומדן טוב למדי לגבי כמות יסודות ההזנה שהמטע צורך. הטבלה הבאה מציגה את תכולת יסודות ההזנה בטון זיתים וכן את כמות היסודות המנוצלת מהקרקע ביבול של 800 ק”ג זיתים לדונם.

    תכולה ב 1 טון זיתים   תכולה ב- 0.8 טון זיתים
N   15 ק"ג   12 ק"ג
P2O5   4 ק"ג   3.2 ק"ג
K2O   25 ק"ג   20 ק"ג

עקרונות מנחים לדישון

עקרון מס. 1

אספקת יסודות הזנה לעץ בקצב צריכת הגידול במהלך העונה.

אחד מיתרונותיה הבולטים של שיטת ההדשיה הוא שניתן בתכנון נכון לספק את צרכי ההזנה של העץ בקצב הרצוי, ובכך לחסוך בעלויות ולמנוע פגיעה מיותרת בסביבה. בהשקיה אינטנסיבית היוצרת נפח בית שורשים מצומצם (טיפטוף, התזה), יש צורך לספק באופן רציף יסודות הזנה לנפח בית השורשים הפעיל בשונה מגידול זית בבעל. נפח הקרקע המורטב חשוף לשטיפה של יסודות ההזנה לשולי בית השורשים האפקטיבי של הצמח. לכן, מומלץ ליישם את מנת הדשן המוספת קרוב ככל האפשר לסיום ההשקיה. בצורה זו הדישון הוא היעיל ביותר.

עקרון מס. 2

דישון להטענת יסודות הזנה לעונה הבאה.

במטעי זיתים מודרניים הדישון לא מתוכנן רק עבור היבול בשנה מסוימת אלא גם על מנת להגדיל את מאגר יסודות ההזנה בשורשים, בגזע ובענפים. כמו מטעים אחרים, הזית איננו מגיב מיידית ליישום הדשן בגלל התהליכים האיטיים של העברת יסודות ההזנה בין אברי הצמח השונים. לפיכך, יש חשיבות מרובה להזנה רציפה ומאוזנת במהלך העונה, תוך מניעת סימני מחסור שקשה לתקנם מידית.

עקרון מס. 3

התייחסות להרכב מי ההשקייה.

חלק גדול ממטעי הזיתים בארץ מושקים במי קולחין המכילים יסודות הזנה הזמינים עבור העץ בהרכב כימי השונה מאזור לאזור. במטעים רבים, מי ההשקייה מכילים כמות גדולה של מלחים ולכן מכתיבים השקייה ודישון באופן שונה ממטע המושקה במים שפירים. רצוי לבדוק את מי ההשקיה מספר פעמים בשנה, ולהתייעץ עם אגרונום דשן גת על מנת להתאים את תוכנית הדישון להרכב המים.

עקרון מס. 4

שימוש בבדיקות עלים ובסימני מחסור חזותיים.

אחד הכלים העיקריים בעזרתם ניתן ללמוד על מחסורים בעצים הינו שימוש בבדיקות עלים. מומלץ לבצע מדי שנה בדיקות עלים באותם עצים ובמועד דומה (במהלך יולי – אוגוסט, תלוי באזור).
פעמים רבות, מופיעים סימני מחסור חזותיים במהלך העונה (בעיקר כלורוזות למינהן), בהתאם למצב רצוי לעדכן את תוכנית הדישון במידת הצורך בהתייעצות עם אגרונום החברה.

המלצות דישון

דרישות ההזנה של העץ מושפעות ממגוון של גורמים כגון גיל החלקה, מרווחי הנטיעה, סוג הקרקע, עומס היבול וכן תכולת יסודות ההזנה בקרקע ובמי ההשקיה. לכן, רצוי להיוועץ עם אגרונום דשן גת על מנת להתאים תוכנית דישון שתהיה חסכונית ואפקטיבית, עבור החלקות השונות.
מתוך הניסיון הרב שנצבר בחברה, בישראל ובספרד, ובהתאם למחקרים שהתפרסמו לאחרונה (ומצוטטים בפרק “יסודות ההזנה בזית”), פותחה בדשן גת סדרה חדשה של דשן נוזלי, “כתית גת“, המותאמת לצרכי גידול הזית.

כתית גת 8-3-10

דשן נוזלי המתאים לכל עונת הגידול, שהיחס בין יסודות ההזנה שבו תואם את הממצאים האחרונים בתחום הזנת הזית. תכולת החנקן האמוני והאמידי (ממקור אוריאה) הגבוהה בדשן (75%), מבטיחה קליטה מיטבית של מיקרו אלמנטים ושטיפה מועטה של דשן מתחת לבית השורשים.

כתית גת אביבי 8-0-10 + מיקרואלמנטים

דשן נוזלי נטול זרחן המכיל יסודות מיקרו החיוניים לזית, אבץ וברזל המצויים ככילאטים ועל כן זמינים עבור הצמח. מומלץ להשתמש בדשן זה בשלבים הראשונים של הגידול (אפריל, מאי), במיוחד בקרקעות גירניות ובזנים הרגישים לכלורוזות.
לאחרונה, הורחב סל הפתרונות שמציעה החברה וניתן לקבל דשן מוצק מסיס בריכוז NPK של 22-9-27, דשן לשימוש בדודי דישון בריכוז המתאים לדרישות ההזנה של הגידול.

רשימת ספרות

1. Fernandez – Escobar, R., Moreno, R., Sanchez – Zamora, M. A. 2004. Nitrogen Dynamics in the Olive Bearing Shoot. HortScience. 39(6):1406 – 1411.
2. Freeman, M., Uriu, K., Hartmann, H.T. 2005. Diagnosing and correcting nutrient problems In: Olive production manual. Sibbet, G.S. Ferguson, L. (eds.). pp: 83-92. University of California, Agriculture and Natural Resources, Oakland
3. Therios, I. N., Sakellariadis, S. D. 1988. Effect of nitrogen form on growth and mineral composition of olive plants (Olea europaea L.). Scientia Hort., 35: 167-177.

4. Fernandez – Escobar, R., Beltran, G., Sanchez-Zamora, M.A., Garcıa-Novelo, J., Aguilera, M.P., Uceda, M., 2006. Olive oil quality decreases with nitrogen over – fertilization.
HortScience. 41 (1):215-219.
5. Erel, R., Dag, A., Ben-Gal, A., Schwartz, A. and Yermiyahu, U. (2008). lowering and fruit set of olive trees in response to nitrogen, phosphorus and potassium.J. Amer. Soc. Hort. Sci. 133, 639-647.
6. Ferreira, L.I, j. Garcia-ortiz, R. Frias and G.A fernandez, 1986. N, P and K nutrients in olive fertilization. Olea, 17:141-152.