הגזר משתייך למשפחת הסוככים (UMBELLIFERAE), הכוללת גם ירקות ותבלינים, כגון כרפס, פטרוסיליה, שומר וכוסברה. הצמח הוא בדרך כלל דו-שנתי. בעונת הגידול הראשונה הוא מפתח עלים ואשרוש. כאשר האשרוש מפותח דיו והצמח מקבל בחורף מנת קור מתפתח בעונה השנייה הגבעול, שצומח לגובה ניכר. כאשר הגבעול מסתעף הוא מוציא ענפים צדדיים. הענפים מסתיימים בתפרחת דמוית סוכך. הזרעים נשארים בפרי היבש, המכיל זרע אחד בכל פרי. הזרעים מכילים שמן אתרי, המעניק להם את ריחם הייחודי.
האשרוש מתפתח בשלושה שלבים. בשלב הראשון מיד לאחר הנביטה צומח שורש שיפודי ארוך. בשלב השני האשרוש מתעבה ונעשה ארוך יותר. בשלב זה מקבל האשרוש את צבעו הכתום. בשלב השלישי נפסקת ההתארכות והאשרוש ממשיך רק להתעבות. הגידול מתבצע באדמות קלות מנוקזות בהן גדלים האשרושים ללא כל הפרעה. הפחת בזמן האסיף הוא מינימלי. גידול הגזר רגיש לעודפי מים בעיקר בחורף, שהיא עונת הגידול העיקרית. לכן רצוי לבקר את ההשקיה בטנסיומטרים משדרים. את הגזר מגדלים כמעט בכל הארץ, אך רוב גידול הגזר כיום נמצא בנגב, כמחצית מגידול הגזר בארץ מיועד ליצוא.

לקביעת ההחלטה כיצד ובמה לדשן את הגזר יש לקחת בדיקות קרקע. רצוי מעומק 0-30 ס"מ. יש לדשן בזרחן אם בבדיקות הקרקע נמצא ערך זרחן מתחת ל 25 ח"מ בשיטת אולסן. אם קיים מחסור יש לבצע דישון יסוד בפס בדשן מ.א.פ (12-51-0). מומלץ ב-3 פסים לערוגה. הדשן מכיל אמון ונותן מנת חנקן לתחילת הגידול.
דישון אשלגני יידרש בערך שמתחת ל 10 ח"מ אשלגן במיצוי סידן כלורי. אם קיים מחסור יש לבצע דישון יסוד בפס בדשן אשלגן כלורי (0-0-60), מומלץ ב-3 פסים לערוגה.
באם נדרשת השלמה של זרחן ואשלגן רצוי לדשן ביסוד בפס בדשן גרנובלנד, תערובת של מ.א.פ ואשלגן כלורי בכמות המותאמת למחסורים הקיימים לפי בדיקת קרקע. ניתן לשלב חלק מהדישון החנקני ביסוד בנוסחת הגרנובלנד.
הגזר אינו דורש דישון חנקני מוגבר, כ 12 ק"ג לדונם לאורך העונה. ניתן בהדשייה לדשן בתמיסות דשן חנקני – אוראן 32%, אוראן 35% או אמון חנקתי 21% \18% (קיצי, חורפי בהתאמה). ניתן גם לדשן חנקן בפיזור אוריאה (מפזרות מהקרקע, מטוס ריסוס) ולהצניע בהמטרה או ע"י הגשם  בגידול גזר בחורף.

מיכל כנות
אגרונומית
054-4361156
michal@deshengat.co.il

carrots