הערכות לדשון בגידולי פלחה ירקות ומטעים לעונת סתיו 2014

ירון יוטל – אגרונום ראשי

כמידי שנה בעונת הסתיו הקצרה מתבצעת פעילות ענפה בדישון:
בפלחה דישוני יסוד של זרחן ואשלגן בדגניים ובקטניות, ובעיקר דישון יסוד חנקני לחיטה. בירקות חורף דישוני יסוד של חנקן זרחן ואשלגן, ובהדשייה של תמיסות דשן בגידולי חורף מחופים.
במטעים דישונים סתווים להשלמת מנת הזרחן והאשלגן לעץ, למניעת מחסורים בעונת האביב המוקדם בה לא מתבצעת השקיה והדשייה.
חקלאי המעוניין בביצוע דישון יעיל וחסכוני, נדרש לבחור בדשן המתאים ביותר לממשק הגידול שלו ובהתאם לסוג הקרקע בחלקה ומשטר הגשמים הצפוי באזור. ביצוע בדיקות קרקע לקראת העונה בפלחה ובגידולי שדה ובדיקות עלים במטעים מאפשר לתכנן דישון נכון בהתאם לנדרש לגידול.
בכל אחד מענפי הגידול השיקולים לבחירת הדשן שונים, רצוי לבחון לפי סדר העדיפות של הגורמים המשפעים על יעילות הדישון. במאמר יוצג מכלול השיקולים בקביעת ממשק דישון בגידולי הפלחה.

גידולי פלחה:

מומלץ לבצע בדיקות קרקע לזרחן לקראת גידולי הפלחה (דגניים, קטניות), בדיקות לאשלגן בקרקעות קלות בלבד, בקרקעות כבדות לא נמצא השפעה לדישון אשלגני בחיטה. בדיקות חנקן בקרקע פלחה קשות לביצוע , באזור משקי דרום והנגב נהוגה שיטת גילת לחיזוי חנקן זמין לחיטה בקרקע (באזור הצפון לא נמצאה אמינה).
בפלחה הגורם העיקרי לבחירת סוג הדשן והכמות הנדרשת הוא ממשק העיבודים בחלקה עד לזריעה. מגדלים הנוהגים בשרשרת עיבודים הכוללת עיבוד מעמיק, קילטורים או החלקה לקבלת מצע לזריעה. פעולות הדישון וההצנעה משולבים בשרשרת העיבודים בהתאם לכלי הדישון המצויים בידי המגדל.

שיקולים בדישון בשיטות הדישון השונות

1. שיטת הדישון הנפוצה (המסורתית) לדישון חנקן היא פיזור אוריאה במדשנת מפזרת (צנטריפוגלית/פניאומאטית) לאחר העיבוד המעמיק, כאשר בקרקע רגבית ועם גושים מבוצע לאחר החלקה או קילטור. מיד לאחר הפיזור נדרשת הצנעה בדיסקוס קל עם מעגילה או בקלטרת (בהתאם לסוג הקרקע ופריכותה). כאשר נדרש דישון של זרחן או אשלגן (בקרקעות קלות), אפשרי להשתמש בדשן גרנולרי מורכב, ברב המקרים נמצא שפיזור של כל אחד מהמרכיבים בנפרד זול יותר, אך ללא ספק ריבוי מהלכים בשדה אינו רצוי ודורש זמן עבודה נוסף. לדישון זרחן בשנים האחרונות, גדל השימוש בדשן מ.א.פ (חד אמון זרחתי) המכיל 51% זרחן ו12% חנקן, בפיזור של 15- 20 ק"ג לדונם מתקבל חנקן כ- 2 ק"ג/דונם אשר מספיק בהחלט לשלבי הנביטה הראשונים, כאשר השלמת מנת החנקן מבוצעת בדישון ראש לאחר הנביטה.

2. לשימור הקרקע התפיסה האגרוטכנית של צימצום המהלכים בשדה ("ללא עיבוד") הולכת ומתרחבת. מגדל אשר נוהג בשיטה המסורתית חייב לבחון אפשרויות חילופיות , אשר ידרשו רכישת ציוד לדישון חדש או להעסיק קבלן עיבודים עם הכלי המתאים. בפועל העסקת קבלן המתמחה בהצנעה של דשן בכלי עיבוד חוסכת באופן משמעותי בעלויות העיבודים. לאחר העיבוד המעמיק בקרקעות ריגביות, החלקת השטח בארגז מחליק המצניעה בסיכות דשן מוצק או נוזלי באותו מהלך חוסכת מהלך של מפזרת ומהלך דיסקוס-קל/קלטרת-קלה להצנעת הדשן. מחיר משוקלל של עבודת הארגז , הפיזור וההצנעה באופן עצמאי, יקר באופן משמעותי מעלות עבודת הקבלן.
בקרקעות פריכות לאחר עיבוד מעמיק ניתן להשתמש בקלטרת עם רגלי הצנעה ולחסוך אותם מהלכים. הכלים המשולבים עובדים בפיזור הדשן בשיטה הפניאומאטית, יש לכך יתרון נוסף של יכולת פיזור אחידה בחלקה במהלך אחד של "גרנובלנד", דשן מעורבב של אוריאה מ.א.פ ואשלגן כלורי בהתאם לכמויות הנדרשות של חנקן זרחן ואשלגן. אין אפשרות לפזר את ה"גרנובלנד" במפזרת צנטריפוגלית בצורה הומוגנית, כך שלמגדל הנדרש לדשן בזרחן או אשלגן בנוסף לחנקן שימוש בכלי ארגז/קלטרת מצניעה היינה הפיתרון המיטבי להשלמת כל יסודות ההזנה בכמות הנדרשת.
יתרון נוסף לכלים אלו יכולת הצנעה עמוקה מעומק הזריעה, מונע אפשרות לנזקי המלחה ואמוניה במהלך הנביטה וכן מבטיח זמינות טובה יותר במהלך העונה כאשר שכבת הקרקע עליונה לעיתים מתייבשת בין מטחי הגשם.
ארגז/קלטרת מצניעה בקרקעות רגביות מאפשר מהלך הצנעה של אוריאה מוצקה או אוראן במהלך הראשון, שימוש באמוניה מצריך לבצע ארגז/קלטרת ראשון לפרור הקרקע ורק במהלך שני להצניע, ללא ספק עיבוד מיותר השוחק את הקרקע ובעלות נוספת. מגדלים המבצעים הצנעת אמוניה במהלך ראשון מקבלים יעילות נמוכה, חלק מהחנקן מתנדף לאוויר מחללי הקרקע בין הרגבים היבשים.

3. השימוש במזרעות או איירסידרים להצנעת אוריאה בקרקע הולך ומתרחב כתחליף זול למהלכי פיזור במפזרת והצנעתם בכלי עיבוד קלים. היתרון בשימוש בכלי זול להצנעה ובעל אחידות פיזור מצוינת, אך בעל יכולת הצנעה רדודה (4-6 ס"מ) אשר בתנאים מסוימים בזמן פרוק האוריאה יכולה להיגרם התנדפות אומניה לאוויר בקרקעות רגביות. השימוש במזרעות או איירסידרים להצנעת זרחן אפשרי, אך יש לזכור בגלל ההצנעה הרדודה זמינות הזרחן מוגבלת במקומות בהם משטר הגשמים לקוי (אזורי קו בצורת), שכבת הקרקע העליונה מרבית הזמן יבשה ולכן יעילות הדישון נמוכה.

4. בשנים האחרונות נרכשו הרבה מזרעות המשלבות דישון במהלך הזריעה , חלקם לשטחים לא מעובדים (NT) וחלקם לשטחים מעובדים , ברובם הדשן מוצנע בפס הזריעה. הצנעה בפס הזריעה מהווה מגבלה לכמות האוריאה הניתנת ליישום , מעל 6 ק"ג/דונם קיים חשש לנזקי הרעלת אמוניה כתוצאה של פרוק האוריאה לאמון בקרקע. הצנעת חנקן צרוף בפס של 2-3 ק"ג/ד' (5-6 ק"ג/ד' אוריאה), יעילה מאוד לשלבי ההתפתחות בחודש הראשון בגידול, את יתרת החנקן הנדרשת ניתן ליישם בדישון ראש.
כאשר נדרש דישון זרחני העדפה בעיקר במזרעות NT, לדשן את מנת הזרחן הנדרשת ולהשלים את החנקן בדישון ראש מיד עם נביטה. דישון ב- מ.א.פ. מאפשר גם הזנה בחנקן וניתן לדחות את דישון הראש החנקני. אין מגבלה לכמות ה-מ.א.פ. בפס הזריעה מחשש לנזק הרעלה או המלחה, יש לציין שזמינות הזרחן יעילה מאד בגלל קירבתו לנבט. גם במקרה זה במקומות שחונים בה שכבת הקרקע העליונה יבשה במהלך העונה, זמינות הזרחן נמוכה.

שיקולים בכמות הדשן החנקני בדישון יסוד ובדישון ראש

כמות החנקן הנדרשת לדישון בעונה בחיטה נגזרת מהיבול הצפוי לחלקה ומתכולת החנקן בקרקע. מקובל לחשב צריכת חנקן צרוף של 2.5 ק"ג לכל 100 ק"ג גרעינים (הערכה גבוהה מהמצוי).

בחלקות עתירות יבול במקומות גשומים או המושקים במהלך העונה, עם פוטנציאל של 700 ק"ג/דונם גרעינים עשויות לצרוך כ- 17 ק"ג/דונם של חנקן צרוף, חלקות בעל באזורים יבשים בתנאים פלחה היבול הצפוי כ- 300 ק"ג/דונם צריכת גידול של כ- 7.5 ק"ג/דונם חנקן צרוף.

לפיכך, המגדל מניסיון רב שנתי מצטבר מכיר את פוטנציאל היבול בשדה ובהתאם לכך מתכנן את כמות החנקן הנדרשת לדונם/חלקה. יש להתייחס לרמת הפוריות בחנקן של החלקה ובהתאם לכך להשלים את מנת הדישון בחנקן. בחלקות פלחה עם קרקעות בנוניות עד כבדות עם חתך קרקע עמוק ניתן להעריך כמות חנקן צרוף של 4- 6 ק"ג/דונם, בקרקעות מזובלות כ- 6-8 ק"ג ובקרקעות על שלחין מעל 8 ק"ג/דונם. נובע מכך שגם בחלקות עתירות יבול (צפי צריכה 17 ק"ג/ד' חנקן צרוף), מנת החנקן המרבית לדישון בחלקות פלחה העניות בחנקן הדישון המרבי אינו עולה על 10 -12 ק"ג/דונם חנקן צרוף. בדרום הארץ בקרקעות הבנוניות קלות פותחה שיטה להערכת כמות חנקן וזרחן שאריתי בקרקע (שיטת גילת), בהתאם לתוצאות ניתן לקבוע את מנת החנקן הנדרשת להשלמה בדישון.

לאחר קביעת החנקן הנדרשת לחלקה הסוגיה הקשה כיצד לחלק את הדשן בין דישון יסוד לדישון ראש.

ממשק הדישון בין דישון יסוד לראש מושפע ממספר גורמים:
1. דישון כל מנת החנקן ביסוד- בקרקעות עמוקות מרקם קרקע בינונית -כבדה, באזורים עם משטר גשמים מתון 300- 500 מ"מ. חריג בתנאים של חורף גשום עם מטחי גשם ארוכים יהיה צורך בתוספת דשן ראש.
2. דישון יסוד של כ-50%-60% ממנת החנקן הנדרש והיתרה בדשן ראש (4-6 ק"גד' חנקן) – בתנאים הבאים:
א. בקרקעות קלות בהם צפויה שטיפה של חנקן מעבר לבית שורשים.
ב. בקרקעות רדודות ומדרוניות בהם צפויה שטיפה של חנקן מהקרקע או סחף.
ג. בקרקעות כבדות , בינוניות עם כמות גשם מעל 500 מ"מ בהם צפי לעודפי מים וחשש לאיבוד חנקן בתהליכי דנטרפיקציה (פעילות חיידקים בתנאי חוסר אוורור).
ד. מגבלות פעילות בית שורשים בגלל מחלות קרקענמטודות או טמפרטורות קרקע נמוכות.
3. דישון יסוד מוגבל במזרעות משולבות (2-3 ק"גד' חנקן) והיתרה בדשן ראש (6-8 ק"גד' חנקן)- מחשש לפגיעה בנביטה מדישון עודף בפס זריעה , בגלל יעילות הדישון הגבוהה בפס כמות דשן הראש המוספת קטנה בדר"כ מהמחושבת.
4. דישון ראש מסיבות בלתי צפויות
א. פוטנציאל יבול גבוה מהצפוי- נדרשת השלמה למנה המתוכננת.
ב .זיהוי מחסורי חנקן בעלווה , מסיבות לא מוסברות
ג. דישון ראש מאוחר להעלאת ריכוז החלבון בגרעינים – בחלקות עם פוטנציאל חלבון נמוך.
ד. בתנאי משטר גשמים חריג בלתי צפוי (סעיף 1)
5. דישון ראש בלבד- בחלקות לאחר גידולי שלחין אינטנסיביים (עגבניות תעשיה, תירס, ירקות) ניתן לזרוע ללא דישון יסוד, להשלים בדישון ראש לאחר נביטה עד גיל 4-6 עלים (4-6 ק"ג/ד').
לביצוע ממשק דישון יעיל וחסכני מגדל הפלחה צריך לקחת את כל הגורמים המצוינים לעייל ולבדוק את הדישון המיטבי ברמת החלקה.
צוות האגרונומים בחברת דשן גת ערוך לכל פנית לקוח לעזרה ויעוץ בבחירת הדשן המתאים בכל אחד מהגידולים.